קהילות במשפט

קהילות הן מן המוסדות החברתיים המעצבים ביותר את חיי האדם. הן אינן רק מסגרת השתייכות, אלא זירה שבה מתעצבת זהות, נרקמים שיתופי פעולה, ומתממשות תפיסות הטוב של יחידים וקבוצות. בעשורים האחרונים, על רקע הגירה, רב־תרבותיות ושינויים עמוקים במרחב העירוני, הפכה הקהילה לגורם מעצב מרכזי גם בשדה המשפטי. בישראל, כמו בדמוקרטיות אחרות, סוגיות קהילתיות ניצבות בלב דיונים משפטיים מרכזיים: ממקרקעין ותכנון, דרך חינוך ורווחה, ועד שוויון, דת ומדינה ויחסי שלטון.

הספר מציע תשתית נורמטיבית להבנת מקומה של הקהילה במשפט. נקודת המוצא היא חובתה של המדינה הליברלית לאפשר לפרטים לממש את תפיסות הטוב שלהם - לעיתים קרובות באמצעות קהילות. על בסיס זה מפתח הספר מסגרת שיטתית הבוחנת את תפקידה של הקהילה, את גבולות השפעתה, ואת התנאים המצדיקים הכרה משפטית, תמיכה או הגבלה.

לצד התשתית העיונית, מציע הספר כלים משפטיים, רגולטוריים ותכנוניים ליישומה. הוא מבקר את המצב הנוהג, המתאפיין בהתמודדות נקודתית ובלתי עקבית, ומתווה מדיניות סדורה המאזנת בין אוטונומיה קהילתית לבין זכויות הפרט ושוויון.

הספר מיישם את המסגרת על מגוון רחב של זירות במציאות הישראלית - התחדשות עירונית וג'נטריפיקציה; קהילות עירוניות וגרעינים משימתיים; ועדות קבלה ומנגנוני השתייכות; הקצאת משאבים; יחסי שלטון מקומי ומרכזי; והתמודדות המשפט עם קהילות מיעוט, ובהן החברה החרדית, החברה הערבית והזרמים הלא־אורתודוקסיים. המבט הרוחבי חושף עד כמה הממד הקהילתי מעצב הסדרים משפטיים מרכזיים, ומחייב הכרה מפורשת במקום הסדרה סמויה.

קהילות הן מרכיב יסוד בחיים החברתיים;  הספר מציב אותן במרכז החשיבה המשפטית, ומציע מסגרת מדויקת וישימה ליחסי הגומלין בין הפרט, הקהילה, המדינה והמשפט.