פרסומי הפקולטה למשפטים - הוצאת בר-אילן

ריבוי מספר עורכי הדין בישראל, התחרות חסרת הרסן ותהליך המשפטיזציה בחברה הישראלית הופכים את הפרופסיה לבלתי נשלטת מבחינה מקצועית ופרוצה לכל עבר מבחינה אתית. זו מציאות מאיימת על מערכת המשפט ועל עורכי הדין ולקוחותיהם. בספרה מנתחת פרופ' נטע זיו את מקצוע עריכת הדין בישראל ותובעת בירור עמוק בדבר מעמדו מצד אחד, ואחריותו הציבורית והמקצועית מן הצד האחר.

הספר דן בשאלה ממוקדת אך מורכבת: מתי סירוב למכור או להשכיר יחידת מגורים מחמת זהות תרבותית (דת, גזע, לאום או אתניות) הוא כדין? מתי הפרדה בדיור צריך שתסווג כהפליה האסורה משפטית? מענה ראוי מחייב הבנה כי מדובר בשאלה היורדת לשורש מערכת היחסים בין הקבוצות התרבותיות הפועלות בחברה, ולאופן בו אנו רואים את "עצמנו" ואת "האחרים". הסדרה נאותה של הסוגיה היא תנאי יסוד להשגת לכידות חברתית מינימלית בחברה שסועה. כדי להשיגה יש לעמוד על נזקיה של ההפרדה אך גם על יתרונותיה, נוכח המימוש התרבותי שהיא מאפשרת לעיתים. הטענה המרכזית בספר היא כי יש לפסול, ככלל, הפרדה משפטית כופה בדיור (חומות משפטיות), בין אם מדובר בהפרדה כופה מצד הרשויות (הקצאת קרקע ייחודית על ידי המדינה וגופים שלטוניים), ובין אם מצד פרטים )ועדות קבלה, ותניות עבירות). מנגד, במציאות הישראלית אין לכפות מגע, אין לשבור את ההפרדה החברתית )גדרות חברתיות( ויש לאפשר לבעלי יחידות הדיור לסרב למכור או להשכיר אותן כרצונם, וזאת להבדיל מהעוסקים בשוק הדיור שעליהם יש להטיל את החובה לנהוג בשוויון.

במדינה המודרנית, ובכלל זה בישראל, דוללה השתתפותם של האזרחים בהחלטות השלטוניות במידה ניכרת. החלטות חשובות רבות אינן מתקבלות על ידי נבחרי הציבור, אלא על ידי בעלי תפקידים במערך הממשלתי, מי שמכונים לעתים ''פקידים''. מציאות זו שוחקת את המושג אזרח, עד כדי הפיכתו לנתין, מי שכפוף לשלטון מבלי להיות שותף לו. במקביל, תהליכי ההפרטה מכפיפים את מערכת היחסים שבין האזרח לשלטון למערכת כלכלית שביסודה ''תן וקח'': הפעילות השלטונית צריכה להיות רווחית, או להפסיק להתקיים. מערכת היחסים שבין הפרט לשלטון הופכת את האזרח לצרכן של שירותים.

בספרה אזרח-נתין-צרכן מסמנת פרופסור דפנה ברק-ארז נקודת משבר בתפיסת הדמוקרטיה של המדינה המינהלית. בשפה ישירה ומדויקת מפזרת ברק-ארז את הערפל הביורוקרטי ובוחנת את משמעותה של האזרחות במדינת ישראל של היום, את מעמדם של האזרחים מול השלטון ואת זכויותיהם כשותפים להחלטות המשפיעות על חייהם.

הספר אזרח-נתין-צרכן עוסק בתהליכי השינוי שעברו על ישראל ובוחן את השלכותיהם על איכות חייהם של האזרחים – על היציבות הכלכלית והרווחה החברתית והסביבתית שהם נהנים מהן או חסרים אותן. הוא מבקש לעסוק בנושאים שנדחקים, במקרים רבים, מסדר היום של מדינה, שחייה הציבוריים עמוסים במחלוקות אידיאולוגיות סביב שאלות של ביטחון ושלום ויחסי דת ומדינה. מחלוקות אלה מאפילות לעיתים קרובות על סוגיות חשובות הנוגעות לשאר מערכות החיים שאינן זוכות לתשומת הלב הראויה. הציפייה לצדק חברתי ולהגינות בחיים הציבוריים היא לא רק בעלת משמעות אידיאולוגית ואתית. מימושה תלוי בדפוסי פעולתן של מערכות השלטון ובהסדרה המשפטית שלהן. הספר אזרח-נתין-צרכן חושף את נקודות התורפה של מערכות השלטון ושל המשפט שחל עליהן, ומציע דרכים לתיקונן. עם תובנות אלה, הוא תובע מאיתנו לחזור ולהיות אזרחים במלוא מובן המילה. 

איסורי החזיר זכו למעמד מיוחד בהיסטוריה היהודית ובתרבות היהודית. יהודים ולא-יהודים ראו בהם סמל, ובשנותיה הראשונות של המדינה הם הוכנסו רשמית אל ספר החוקים הישראלי: בשנת 1956 חוקקה הכנסת חוק המתיר לרשויות המקומיות לאסור או להגביל בתחומן גידול חזירים ואף החזקה של בשר חזיר וסחר בו. בשנת 1962 נחקק חוק האוסר באופן כללי על גידול חזירים והחזקתם, מלבד חריגים מעטים. חוקים וחיות אחרות עוקב אחר סיפורם של חוקים אלה – ההתנגדות שהם עוררו, תהליך אימוצם ואכיפתם הלכה למעשה ושחיקת השפעתם – מתוך הכרה בכך שהמחלוקות בנושא זה משמשות מפתח להבנת שינויי עומק בחברה הישראלית בשאלות של דת ומסורת, תרבות וזהות לאומית, והאיזונים הנדרשים בין אינטרסים ציבוריים לזכויות הפרט. האם ההיחלשות שחלה בתמיכה הציבורית בחוקי החזיר מעידה על שינוי ביחסו של הציבור היהודי בישראל למקומה של הדת במדינה? באיזה אופן משתלב סיפורם של חוקי החזיר בהסדר ה"סטטוס קוו" ובשינויים המתחוללים בו? חוקים וחיות אחרות עוסק בשאלות אלה ואחרות, כשלעצמן ובהקשר הרחב יותר של דת, זהות ותרבות בישראל של היום.

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". נוסח זה נוסף לחוק היסוד ברגע האחרון של דיוני הכנסת, והדיון בו הסתכם בהערה קצרה: "הצעה טובה". הפרטיות מאפשרת לכל אחד ואחת מאיתנו ליצור מרחב פרטי סביבנו. זהו מרחב פיזי, וירטואלי, אינטלקטואלי ונפשי. המרחב הזה חיוני למימוש העצמיות שלנו, ולפיתוח האישיות והזהות, הוא דרוש כדי שלא נחייה תחת צילו של מבט סמוי מנטר וממשטר; הוא דרוש כדי שנוכל לפתח יחסים בריאים של זוגיות או יחסים מקצועיים, כדי שנוכל לתפקד כחלק מהקהילה ולא לעומתה, וכדי שנוכל לפעול ולחיות כולנו ביחד, במסגרת המדינתית. ספר זה בוחן את משמעותה של הפרטיות החוקתית: את יחסי המדינה ואזרחיה, בקשר לזכות היסוד החוקתית לפרטיות. הדיון בוחן מקרוב את הצדקותיה של הפרטיות בכלל ושל הפרטיות החוקתית בפרט, עומד על אתגריה הרבים, ובוחן כיצד התפתחה בחקיקה ובפסיקה בישראל. הספר מציע דיון ביקורתי ב"מדריך הפעולה החוקתי" שגובש בפסיקת בית המשפט העליון, ומראה כיצד המבנה האנליטי של מדריך זה חורק בעת היישום לפרטיות – ופוגע בה. מתוך זה, עולות הצעות לתיקונים. הלחצים על הפרטיות רבים. בעִתות מלחמה ובעִתות משבר, במאבק בפשיעה ובחתירה לחדשנות. אנחנו נאבקים על פרטיותנו יום יום מול תאגידי מידע, ומנהלים משא ומתן חברתי נמשך על גבולותיה של הפרטיות; על הקו שמפריד בין היחיד לאחרים ובין היחיד לחברה בכלל. אנחנו חיים יותר ויותר במסגרת של חברת מעקב בגרסה קפיטליסטית. החשש הוא שלחברת המעקב תצטרף גם מדינת מעקב. הפרטיות החוקתית מבקשת לבלום תופעות אלה. ספר זה מאיר את המשימה הנכבדה שמוטלת על כתפיה של הפרטיות החוקתית - להפוך את החברה שלנו לחברה טובה יותר.

בחיי היום-יום המודרניים בעידן הטכנולוגי אנו זקוקים למפלט מהמבט הבוחן – מהמחשב המתעד, מהטכנולוגיה העוקבת, ובכלל – מהמעקב הממשטר. המידע אודותינו נאסף בכל פעולה שלנו, כחלק בלתי נפרד מביצועה. המידע נשמר, מוצלב ומעובד. מי משתמש במידע? במדינה, תאגידים פרטיים, וחברינו ברשת החברתית. לעתים נדמה שדווקא ההמון יכול לספק אנונימיות: אנו נטמעים בקבוצה גדולה, ויכולים לחיות את חיינו. אבל זו אשליה מסוכנת. המעקב הרציף מזהה כל אחת ואחד מאיתנו, מתייג ומסמן אותנו. מלקטי המידע אינם מתייחסים אלינו עוד כאל בני אדם, אלא כאל שורות במסד הנתונים הממשלתי או התאגידי. המעקב הוא חלק בלתי נפרד מתהליך המיסחור האולטימטיבי, שבו פרטי חיינו הופכים למטבע עובר לסוחר. הזכות לפרטיות היא אולי המוצא האחרון להיאבק על האנושיות שלנו מפני המיסחור. אנו זקוקים למרחב פרטי שבו נוכל למצוא שלווה, לפתח את האישיות והזהות שלנו, להתחבר ולתקשר עם אחרים, ללמוד, לנסות – וגם לטעות. הזכות לפרטיות יכולה לספק לנו את ההגנה על המרחב הפרטי הזה. הספר בוחן את הזכות לפרטיות הכלואה ברשת שבין טכנולוגיות של מעקב, נורמות חברתיות, שוק שצמא לעוד ועוד מידע, צורכי ביטחון לאומיים, ומשפט. הספר מבקש לפרק את המושג של "הזכות לפרטיות", ומציע להבין אותה כשליטה של האדם במידע על אודותיו, בהחלטותיו, ובמרחב הפרטי שלו. הפרטיות מבטאת את השליטה שלנו בעצמנו. פרקי הספר בוחנים את מהותה של הפרטיות כזכות משפטית, את הבסיס העיוני שלה, את חולשתה בעידן המידע, את גורלה של האנונימיות בסביבה של רשת דיגיטלית, ואת המעקב במקום העבודה.  

ספר זה מתמקד במקומן של נשים בשדה המשפט ובהשפעתו של שדה המשפט עליהן בשנות המנדט בארץ ישראל (1948-1918). הספר מציג, ממפה ומתאר לראשונה את החוטים המקשרים ואת המכנים המשותפים של ההתרחשויות המשפטיות הקשורות במעמד האישה בתקופת המנדט. בספר נדונות סוגיות מגוונות: דמוגרפיה, משפחה, מעמד אישי ובתי הדין, זכויות ותפיסות פמיניסטיות, הסדרה ופיקוח של גוף ונפש ופרופסיה. המחקרים שבספר מאירים גם את מעורבותו של ארגון הנשים "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל" ומציגים בחיוניות רבה את מנהיגותיו. ארגון זה היה גוף פוליטי, מפלגת הנשים הראשונה בארץ, שראתה את יעדה בתיקון מעמדה המשפטי של האישה ביישוב היהודי. סיסמת ארגון זה היא גם כותרת הספר ’חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה’. הספר מיועד למתעניינים בהיסטוריה, במשפט ובמגדר, והוא מאפשר הבנה טובה יותר של מעמדה המשפטי של האישה בראשית המדינה.

ספר זה מוקדש למשנה לנשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' אליקים רובינשטיין. בספר כלולים יחדיו מאמרים מאת שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה ומאת בכירי חוקרי המשפט מן האקדמיה ואף מחוצה לה. חלק מן המאמרים עוסקים בתחנות השונות בחייו המקצועיים של רובינשטיין ומנתחים את פועלו במשרד הביטחון, במשרד החוץ, בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ובבית המשפט העליון. מאמרים אחרים דנים בתחומים המרכזיים שבהם עסק רובינשטיין בקריירה המשפטית והציבורית הארוכה והמפוארת שלו. הספר כולל תשעה שערים.

האם הילדים חייבים לזון את הוריהם? האם ניתן לכפותם לעשות כן? - אלו צעדים משפטיים רשאים הילדים לנקוט כנגד הוריהם? - מה דינה של תביעה משפטית שהגישו הורים נגד ילדיהם? נושאים אלה ונושאים נוספים רבים נידונים בספר המקיף ילדים והוריהם - מחקר הלכתי תרבותי. הספר מנתח את הסדרתם של יחסי ילדים-הורים במקורות ההלכה ומבקש לברר ולהגדיר את האינטרסים שעומדים ביסוד הלכות אלה ואף מתחקה אחר האמצעים החברתיים והדתיים אשר ננקטים לשם השגתם. זאת תוך נתינת הדעת להקשר התרבותי והנסיבות ההיסטוריות של מקורות הלכתיים שונים. "מהות ספרו של יעקב שפירא היא פרשנות תרבותית של ההלכה. ד"ר שפירא הוא סוציולוג של ההלכה. הוא רואה את הוראותיה כמכוונות לתכלית חברתית: היא נענית למצבים חברתיים, אך גם מעצבת אותם לפי ערכיה. מוטיב מרשים, מרכזי בספר, הוא ההבחנה שמציע ד"ר יעקב שפירא בין תורת ארץ ישראל לבין תורת בבל לעניין מעמדם של ההורים ביחס לילדיהם. כתיבתו של ד"ר יעקב שפירא היא בהירה, קולחת, מסודרת ומוקפדת". פרופסור ברכיהו ליפשיץ, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים "מחקר רציני על סוגיה נפוצה מאוד וגם נפיצה ביותר - ההורים. כמה וכמה חוקרי מקרא, תלמוד וספרות רבנית נגעו בסוגיות שהחיבור עוסק בהן, אך דומני שחיבור כה קוהרנטי וכה מקיף - לא חובר מעולם". פרופסור ישראל צבי גילת, בית הספר למשפטים, המכללה האקדמית נתניה הספר זכה בציון לשבח בתחרות פרס נשיא אוניברסיטת בר-אילן לספר המחקר הטוב ביותר לשנת תש"ף תוך ציון "רוחב היריעה שלו, הפרספקטיבה המחקרית המעמיקה מתוכה נכתב, ומקוריותו הרבה". ד"ר יעקב שפירא, ממונה ביחידה למשפט עברי שבמשרד המשפטים; מרצה למשפט עברי באוניברסיטה העברית בירושלים ומרצה ליחסי דת ומדינה באוניברסיטת רייכמן.